שרתים

שרת הוא מכונה שבאמת מבצעת את עבודת הסוכנים. Neo לא שומר עליה דבר מעבר למפתח ה-SSH שלו (או לתעודה) ולמה שהחיבורים והסוכנים שהגדרתם עליה צריכים.

הוספת שרת

שרתים ← “הוספת שרת” ← “חיבור צומת עבודה”: כתובת, פורט, משתמש, ושיטת התחברות.

שיטות התחברות:

• מפתח DaxBax Neo (ברירת מחדל). Neo מייצר מפתח ייעודי לשרת הזה ומציג פקודה אחת להרצה עליו, שמוסיפה את החלק הציבורי ל-authorized_keys. מכאן ואילך Neo מתחבר רק עם המפתח הזה.
• מפתח משלכם. הדביקו מפתח פרטי קיים בשלמותו (כולל השורה הראשונה והאחרונה). אם המפתח מוגן בסיסמת־גישה, היא משמשת רק פעם אחת, לקריאת המפתח, ולעולם לא נשמרת — המפתח עצמו נשמר מוצפן, בלי סיסמת־הגישה.
• סיסמה. כברירת מחדל, הסיסמה משמשת פעם אחת: Neo מתחבר, מוסיף את המפתח שלו ל-authorized_keys, בודק שהמפתח עובד, ולאחר מכן מתחבר עם המפתח מכאן ואילך, ושוכח את הסיסמה. אם השרת מסרב להתחברות באמצעות מפתח, אפשר לשמור את הסיסמה במקום זאת, ו-Neo ימשיך להשתמש בה (כולל מענה לבקשות sudo).

לא המפתח ולא הסיסמה מוצגים בחזרה דרך הממשק — יומן הביקורת מתעד את השיטה שבה נעשה שימוש, לא את הסוד עצמו.

המשתמש לא חייב להיות root: sudo בלי סיסמה מספיק (<user> ALL=(ALL) NOPASSWD:ALL). כפתור “אימות” יסרב לשרת בלי זה.

שינוי כתובת או משתמש

שינוי המארח, הפורט או המשתמש מחייב אימות מחדש של החיבור.

שרת אחד, כמה סוכנים

יותר מסוכן אחד יכול להיות מצורף לאותו שרת; הם יכולים לחלוק אותו, אבל לכל אחד זיכרון משלו — מבודד, או משותף עם סוכן ספציפי אחר על אותו שרת, לפי הבחירה בזמן יצירת הסוכן.

תעודות SSH במקום מפתח קבוע

בחלק ממרחבי העבודה מופעלת שכבת הגנה נוספת: במקום מפתח קבוע, Neo חותם על כל חיבור בתעודה קצרת-מועד (בתוקף כ-30 דקות) שמונפקת על ידי שירות תעודות נפרד. אם זה מופעל במרחב העבודה שלכם, השרתים עוברים לכך בעצמם, ברקע, בלי שום צורך בפעולה מצידכם — המפתח הישן פשוט מפסיק להיות בשימוש. הגדרות ← “תעודות SSH” מציג כמה שרתים עברו כבר.